טמיר גומיטקס בע"מ נ' סלטקס קרית שמונה בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי בהעדר הגנה ביום 26/12/13 ותוקן ביום 29/12/13.

המבקשים אינם מכחישים קבלת כתב התביעה, ותולים את המחדל בהגשת כתב ההגנה בהעברת התביעה לעו"ד, שלא טיפל בעניין.

לגוף התביעה מאשר המבקש את ערבותו למבקשת, את הזמנת הסחורה ומסירת הצ'קים, אך טוען כי את הצ'קים מסר מראש, כי המשיבה לא סיפקה את כל הסחורה שבהזמנה מחודש יוני 2013 ואף סיפקה סחורה פגומה, והמשיבה בעצמה מודה כי לא סופקה הסחורה בשווי כ-148,000 ₪ (סעיף 16 לכתב התביעה). המבקשים מכחישים את יחודיות ההזמנה ואת סכום החוב.

הצדדים הגישו תגובות לפי התקנות. המשיבה פירטה את קשרי הצדדים בעבר, לרבות מתן הלוואה מהמשיבה למבקשת, שלא נזכרה בכתב התביעה, ופריסת חוב עבר (סעיפים 10-11 לכתב התביעה). המשיבה פירטה כי סיפקה את ההזמנה מיום 19/6/13 במלואה ואף בכמות גדולה יותר, והסבירה את ההבדל בכמויות בכך שהמשיבה מספקת מנג'טים ושרוכים בזוגות ואילו ההזמנה היתה לבודדים. בתגובה מאשרת המשיבה כי המבקשים העלו טענות בעניין איכות המוצר מסוג בד סרוג, וטוענת כי המבקשים לא היו חייבים להמשיך ולהזמין את הבד וכי המחיר היה "אטרקטיבי", והמבקשים לא עמדו על טענתם.

לטענת המשיבה המבקשים עמדו על הזמנת הסחורה בהזמנה מחודש ספטמבר 2013, למרות שהתקשו לשלם עבור הסחורה מיוני 2013, וכי המשיבה נעתרה לבקשה והזמינה את הסחורה המסויימת, הזהה לסחורה שסופקה ביוני 2013, דבר המעיד כי למבקשים לא היתה טענה בעניין האיכות. המשיבה מציינת כי הסחורה שהוזמנה ע"י המבקשים הינה אריג לתפירת מעילים לצבא, אשר רק יצרן אחד נוסף בארץ, שאינו לקוח של המשיבה, בעל הזכויות לספק את המוצרים לצה"ל, ועל כן הסחורה עומדת אצל המשיבה כאבן שאין לה הופכין. המשיבה פירטה כי המבקשת נקלעה לקשיים, לא יכלה לעמוד בהתחייבויות וכי המבקש בעצמו ביקש מהמשיבה לא לספק את הסחורה נשוא ההזמנה האחרונה עד להסדרת התשלום. כזכור בתיק זה הוטלו גם עיקולים. תגובת המשיבה נתמכה בתצהירים ומסמכים.

המבקשים, שהחליפו עו"ד בפעם השניה, הגישו תגובה לתגובה, בה טענו כי המשיבה הגישה את הצ'קים שחוללו ונזכרים בכתב התביעה גם לביצוע בלשכת ההוצל"פ. כבר עתה אני מודיעה כי אין איסור בהגשת צ'קים לביצוע כאשר הם גם חלק מתביעה נפרדת, ובלב שלא תהיה גביה כפולה. במיוחד נכון הדבר כאשר הצ'קים נמשכו ע"י גורם אחר (נספח י' לכתב התביעה, נספחים ו' ו-ז' לתגובה). ב"כ המבקשים חוזר על הטענות בעניין הסחורה שלא סופקה לפי ההזמנה האחרונה, וביחס להזמנה מיוני 2013 טוען כי יש לקזז את נזקי המבקשת מהסכום המגיע למשיבה. בינתיים התברר כי המבקשת נכנסה להליכי פירוק. אני דוחה כבר עתה את טענתו החדשה של ב"כ החדש של המבקשים בעניין חובת המשיבה למצות הליכים נגד המבקשת טרם שתפנה אל המבקש, הערב, המשיבה אינה "נושה", במשמעות סעיף 19 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 ולכן הוראותיו לא חלות עליה. ממילא המבקש בהגינותו לא הכחיש את ערבותו לחובות המבקשת, ואין לאפשר לבא כחו להעלות בתגובה לתגובה טענות עובדתיות חדשות, שאפילו לא נתמכו בתצהיר המבקש. אני דוחה את הבקשה להגיש תגובה לתגובה לתגובה, שכן היא עומדת בניגוד לתקנות, וחייב להיות סוף להליך. גם ב"כ המשיבה הוסיף טענות עובדתיות חדשות, ואיני מתייחסת לטענות עובדתיות שלא נתמכו בתצהיר.

ההליכים נגד המבקש מס' 1 מעוכבים, עקב מתן צו פירוק.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, אני מוצאת כי אי הגשת כתב הגנה במועד, מהווה מחדל, שתלוי במבקש עצמו, ובמיוחד אין לו הצדקה בהתחשב בעובדה שהטעם למחדל לא פורט, לא צויין שם עורך הדין אליו הפנה המבקש את כתב התביעה לטיפול, בעוד שעורכת הדין, שייצגה אותו בבקשה לביטול פסק דין הינה קרובת משפחה, שמענה זהה לשלו, והחובה להגיש כתב הגנה ולהתעניין בהגשתו במועד הינה של בעל הדין ולא של עורך דין אלמוני. גם נימוקי ההגנה קלושים ודחוקים, ומהתגובה לתגובה עולה תמונה ברורה של נסיון התחמקות, לאחר שניתן צו פירוק לנתבעת מס' 1.

אמנם נימוקי ההגנה הינם שיקול בעל משקל רב יותר מהטעם למחדל, אך במקרה זה המדובר בטעם למחדל, שלא הוכר בפסיקה, לא פורט ומעיד על זלזול בהליך (ע"א 32/83, בר"ע 301/81 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3), 431) אם לא התחמקות מכוונת, שנועדה להאריך את זמן בירור התיק עד לקבלת צו עיכוב הליכים.

את נימוקי ההגנה יש לחלק לשניים: המבקש אינו חולק על חוב העבר, על ערבותו, על ההזמנות ועל מסירת הצ'קים וחילולם. אם במועד הגשת התביעה עדיין לא הגיע מועד פרעונם של כל הצ'קים הרי שעד עתה חלף המועד, לאור פירוקה של המבקשת, אין סיבה להאמין כי צ'קים בגין חלק מסכום התביעה נפדו. למבקש שתי טענות, האחת כי הסחורה שהוזמנה בחודש יוני 2013 לא סופקה במלואה, וסופקה באיכות נמוכה מהמוסכם, וטענה חדשה, שהועלתה בתגובה לתגובה, לגרימת נזק למבקשת. המדובר בטענה כללית וסתמית, ואף כי בין צדדים קרובים ניתן להעלות טענת קיזוז על טענה כזו להיות מפורטת ברמה מינימלית, חובה שהמבקש לא עמד בה. לא זאת אף זאת, העובדה שהמבקשת הזמינה מהמשיבה בחודש ספטמבר 2013 (נספח ד' לתגובה) סחורה זהה לזו שהוזמנה בחודש יוני 2013 (נספח ב' לתגובה), מעידה כי לא היתה למבקשת טענה אמיתית ולחלופין היא השלימה עם אי ההתאמה. חלקה השני של הגנת המבקש מתייחסת לאי אספקת הסחורה נשוא ההזמנה מיום 8/9/13. אין חולק כי הסחורה לא סופקה עקב אי התשלום מטעם המבקשת. למקרא מפרט ההזמנות, שנערכו ע"י המבקשת, מהם עולה כי המבקשת היתה ספק מורשה של משרד הבטחון, יש מקום לטענת המשיבה בתגובה לפיה הזמנת הסחורה ע"י המבקשת מחייבת אותה לשלם עליה, ולא ניתן להסתמך על אי האספקה בפועל, עקב מחדלי המבקשת כטעם שלא לשלם עבור ההזמנה, שאינה מוכחשת. בתגובה לתגובה לא טרח ב"כ המבקשים להתייחס לטענה המפורטת של המשיבה לפיה המבקשת הינה אחת משני ספקי טקסטיל מורשים, שזכו במכרז אספקה לצה"ל, כאשר הספק האחר אינו לקוח של המשיבה, ולכן אין למשיבה מה לעשות עם הסחורה שהוזמנה עבור המבקשת. המבקשים הסתפקו בטענה סתמית לפיה המשיבה לא הוכיחה את הנזק שנגרם לה, אך אין בכך כדי להוות מענה לטענת המשיבה. הסחורה הוזמנה מסין לפי מפרט שנמסר ע"י המבקשת. ראו את ההזמנה מיום 4/6/13 (נספח ב' לתגובה), שהופקה ע"י המבקשת, ובה נכתב "לפי מפרט חדש תודה" וכנ"ל בהזמנה מיום 8/9/14 (נספח ד' לתגובה) "רצ"ב דרישות הסריג, המנג'ט והשרוך". כלומר שכבר בשלב זה ניתן לראות כי הטענה בסעיף 10 לתצהיר המבקש לפיה אין מדובר בסחורה שמאפייניה יחודיים מופרכת ממסמכי המבקשת עצמה.

הסיכום הינו כי הטעם למחדל, מסירת הטיפול בהגשת כתב הגנה לעו"ד לא ידוע, שלא הגיש כתב הגנה אינה מהווה "טעם מיוחד" כהגדרתו בפסיקה, אלא טעם הנעוץ בבעל הדין, שלא פורט, ומעיד על זלזול בהליך, שלא לומר נסיון להאריך את הדיון בחוסר תום לב.

גם נימוקי ההגנה אינם עונים על הדרישה המזערית של "הגנה סבירה". המבקשים במסמכיהם ובהתנהגותם סותרים את טענות ההגנה החלקיות והסתמיות, שהעלו. המבקשים אינם חולקים על חוב העבר בגינו מסרו צ'קים שלא כובדו, אינם חלוקים על הזמנת הסחורה, מתן הערבות ואי פרעון מלוא התשלום. הטענות היחידות לאי התאמה של הסחורה שסופקה לפי ההזמנה מיוני ולאי קבלת הסחורה מספטמבר, לרבות העדר מאפיינים ייחודיים להזמנה נסתרות ממסכמכי המבקשים כבר עתה, כפי שפורט לעיל.

שילוב אי עמידת המבקשים בשני השיקולים לצורך ביטול פסק דין בשיקול דעת בית המשפט, מביאני לתוצאה של דחיית הבקשה לביטול פסק דין.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 1,500 ₪ בהתחשב בעובדה שלא התקיים דיון במעמד הצדדים.

עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 29/12/13 מבוטל ביחס לנתבע מס' 2 בלבד.

המזכירות תעדכן את עיכוב ההליכים נגד הנתבעת מס' 1 עקב צו פירוק, ותשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ד, 26 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: